<h1>הגהות שערי דורא סימן צ'</h1>
<h2>דף פט:</h2>
לפי א)שראיתי העולם מקילין בניקור חיות (וכן גידי' שהן אסורים משום דם צריך לנקור בשל חיה כמו בבהמה א"ז) ואומרים שחלבם מותר ארשום מש"כ רבי יצחק סגן לויה ורבינו יצחק ברבי יהודא שירך חיות דינם לנקר (ד"ק מגיד הנשה) כמו ירך בהמה שור ושה בכל הירך (ד"י והצינקרי"ן בלע"ז. כן הוא במרדכי ריש פרק גיד הנשה) (ד"ל וכל הירך מנקרו) (שני ד"ו ובכל הירך וינקרו) וכן לגממו (ד"ל פי' לנקר בעומק) ולהסיר גיד הנשה עם חלבו וכל דין ניקור כמו בבהמה. ואם יש אדם שמפטפט ראוי לו לנדותו לפי שהוא נוטה לצד מינות כי לא חילקו רבותינו (פא"ט דף נ"ט) בין הבהמה לחיה אלא בחלב הקריבי' ע"ג המזבח כמו חלב המכסה את הקרב ואת חלב הכליות. אבל גיד הנשה וכל הבא מכחו אסור כשל בהמה כדתנן גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה ואינו נוהג בעוף והשומן שלו פי' שעל גיד מותר. רק ישראל קדושים הן ונהגו בו איסור ותנינן [עירובין כ"א ע"ב] בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה ודברי חכמים העובר על דבריהם חייב מיתה. (ס"א ומה ששנינו שהם נהגו בו איסור היינו מדברי סופרים) (והם נהגו בו איסור מדברי סופרים) ויש להחמיר בה. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן צ']. א)0מוהר"ר חיים בן של א"ז הגדול דרש חכמים מוכיחים ומזהירים את ישראל ואוסרים להם מה שהתירה להם התורה כדי לעשות סייג לתורה כדכתב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ולא אסרה תורה אלא הגיד והם אסרו אפי' חלבו (פי' שומנו) ולא מבעיא של בהמה אלא אפי' של חיה אע"ג דחלבה מותר וצריך לחטט אחר גיד הנשה וחלבה כמו בבהמה. וקיי"ל אין בגידין בנ"ט ולכך אם נשאר קצת מגיד הנשה או מחלב שומנו שלא נקרו כולו ונצלו או נתבשלו אז מנקרו אח"כ והבשר מותר. דאין להחמיר בחלבו יתר מבגיד עצמו אבל לניקר אין צריך (זו גי' ד"ו ש"ח. וד"ו שכ"ד אבל לניקב צריך וגי' משובשת הוא וצ"ל לניקור וכן בביאור ר"י קרעמניץ כ' אבל לניקור צריך). כשמנקרים לפנים (ביאור פי' פריידיק) מן הצאן אז נהגו לחתוך בראש שלפנים בצלעות סמוך לשדרה השומן שיש בו ובחנם נהגו דהא אינו חלב דהא חצר הכבד מכסהו, לבד הוא שומן של קנה הלב הוא מתפשט לשם, לכן אם שכחו שלא חתכו אותו בשר כשר עכ"ל. וכן גידין שהן אסורין משום דם צריך לנקר בשל חיה כמו בשל בהמה א"ז.
